<h1>סמ"ק מצוריך סימן רס"ט</h1>
<h2>דף כא.</h2>
בפרק אלמנה ניזונת (כתובות צ"ז) כתוב, ההוא בצורתא דאתו בנהדרעא אתו כולי עלמא זבני לאפדנייהו — פי' בתיהם — לסוף אתו חיטי אמר רב נחמן דינא דהדרי אפדנא למרייהו והמכר אינו מכר, פירש רב אלפס והוא דגלי אדעתיה [דמשום דצריך לזוזי כך וכך הוא דזבן אבל אי לא גלי אדעתיה] לא מחייב לוקח לאהדורי דהוו דברים שבלב ואינם דברים. וכן פירש המיימון ז"ל (הלכות מכירה פי"א ה"ח ט') מי שמכר חצירו או שדיהו ופירש בשעת מכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני או מפני המטר שנמנע כדי לקנות חטין בדמי החצר והרי זה כמוכר על תנאי לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר או באו חטין והוזלו או נמנע הדרך לילך לאותו הארץ או שלא נסתייע לו לעלות או לקנות החטין הרי זה מחזיר אותן הדמים ותחזור לו הקרקע שהרי פירש שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלוני והרי לא נעשה וכן כל כיוצא בזה אבל המוכר סתם אע"פ שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא [מוכר] ואע"פ שמראין הדברים שאינו מוכר אלא לעשות כך וכך ואינו נעשה אינו חוזר שהרי לא פירש ודברים שבלב אינן דברים. מי שהקנה לחבירו והתנה עליו על מנת שתתן מקח זה או תמכרנו לפלוני אם מכרו או נתנו לאותו פלוני קנה ואם לא קיים התנאי ומכרו לאחר או שלא מכרו ולא נתנו בזמן שקבע לו לא קנה, וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזיר לו המקח לזמן פלוני או כשיתן הרי המכר קיים ויחזיר כמו שהתנה, עכ"ל מיימון (שם ה"י).
<h2>דף כא:</h2>
האומר לשלוחו מכור לי משדה שלי בית סאה ומכר לו סאתים הרי זה מוסיף על דבריו וקנה הלוקח בית סאה בלבד אמר לו מכור לי סאתים ומכר בית סאה הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה הלוקח אמר לו מכור לי שדה לאדם אחד ומכר לשנים ממכרו בטל שהרי עבר על דבריו כדאיתא פרק אלמנה ניזונת.
